גזר דין בתיק תת"ע 5880-09-11

הנאשמת בפניי הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה"); ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי בתאריך 08.07.2011 בשעה 05:15, נהגה הנאשמת ברכב מסוג "מאזדה" מ"ר 65-753-68 ברח' הנביאים בירושלים, בהיותה שיכורה.  בבדיקה שנערכה לה באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הוא מעל המותר בחוק.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת את פסילת המינימום הקבועה בפקודה, פסילה על תנאי וקנס. מנגד, הסניגור ביקש להתחשב בנסיבותיה האישיות ולא לפסול אותה לתקופה ממושכת.

כבר עתה אומר, כי אין בידי לקבל את בקשת המאשימה. ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק. 

בעניין הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות, קיימות דעות שונות בקרב בתי המשפט בארץ כאשר רובם המוחלט סוברים כפי שסובר מותב זה.  עם זאת, הכל מסכימים, כי כפי שעולה מסעיפים 36 ו- 39א לפקודה נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה כולה או חלקה תהא על תנאי.  והשאלה היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

מן הראוי לציין כי לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר הדין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של יום.

עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא את הערך החברתי שנפגע בגין ביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי הענישה במקרים אלה. סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

לאור האמור , השאלה במקרה שלפנינו היא האם יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.

מהתסקיר שהוגש בעניינה של הנאשמת עולה, כי הנאשמת בת 26, רווקה ללא עבר פלילי. כיום הנאשמת סטודנטית לקרימינולוגיה במכללת "אריאל", בנוסף ללימודי עובדת לפרנסתה כמלצרית במסעדה.   משקלה של הנאשמת נמוך להפליא (פחות מחמישים ק"ג) והשוטר בהגינותו אף ציין כי לא נראה כי היא שיכורה.  משקל נמוך זה תרם כנראה למדידת האלכוהול.

ככלל התרשמתי כי מדובר בנאשמת המנהלת אורח חיים נורמטיבי ושומרת חוק, אשר מעדה באופן חד פעמי. הנאשמת הודתה בביצוע העבירה ולא ניהלה הוכחות ובכך חסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט.

לאמור יש להוסיף, כי שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשמת ומצאה אותה מתאימה לביצוע צו שירות לתועלת הציבור. מכיוון שכך בנה לה תוכנית בהיקף של 250 שעות של"צ, בעיריית ת"א- יפו בתפקיד בסיוע משרדי.

בנסיבות האמורות, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

1.      פסילה של שנתיים, מתוכם ירוצו בפועל שישה חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית. הנאשמת תפקיד את רישיונה תוך 60 יום מהיום.  יתרת שמונה עשרה החודשים יהיו על תנאי למשך שלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.

2. 250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת בעיריית ת"א- יפו, בתפקיד סיוע משרדי. השירות יבוצע בתוך שנה. והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת, כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.

למרות שלא הוטל עליה עונש של מאסר על תנאי, הנאשמת מוזהרת כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה להטיל על הנאשמת קנס כספי.

לאור בקשת המאשימה מעכב את ביצוע גזר הדין, למשך 45 יום, לצורך הגשת ערעור, ואם יוגש ערעור עד להחלטה בערעור.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן. 

ניתן היום,  ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: